משנת ארץ ישראל על משנה אהלות י״ד:ד׳

4 זיז שהוא סובב את כל הבית – זיז כזה הוא מעין כרכוב העשוי לנוי, ואוכל בפתח שלוש אצבעות – בקטע שמעל הפתח רוחבו שלוש אצבעות. המשנה מניחה שהזיז מביא טומאה בפותח טפח, שהוא ארבע אצבעות, אבל במקרה זה די בשלוש אצבעות כיוון שהזיז הוא לכל אורך הבית. במשפט זה שתי אבחנות שאינן במשניות הקודמות: ראשית, זו הפעם הראשונה שאורך הזיז בא לידי ביטוי ולא רק רוחבו או גובהו. זאת ועוד, המשנה אינה מתנה את ההלכה בגובה הזיז מעל הפתח. לכאורה אם הזיז קרוב לפתח פחות מארבעה נדבכים שיעורו בכל שהוא. אנו רואים, אפוא, שאכן הייתה דעה שהזיז שיעורו תמיד בפותח טפח, כפי שמשתמע בפשטות ממשנה ב. הסברנו את המשנה על בסיס משפטי, ברם אפשר שצריך לקרוא אותה במשקפיים אחרים. שלוש אצבעות אינן תנאי הכרחי להבנת ההלכה, אלא פשוט סיפור המעשה. המחלוקת אינה קשורה לרוחב הזיז אלא לשאלה הלכתית אחרת, עקרונית יותר, כפי שנסביר להלן.

5 טומאה בבית כלים שתחתיו טמאין טומאה תחתיו רבי אליעזר מטמא את הבית – זו בעצם ההלכה הבסיסית של "מביא את הטומאה". הזיז בחוץ מצטרף לתקרת הבית כאוהל אחד, וכן אומרת התוספתא: "זיז שהוא יוצא מן הכותל ויש בו פותח טפח טומאה תחתיהן וכלים בכותל ועליהן כקליפת השום טהורין טומאה בכותל וכלים תחתיהן ועליהם כקליפת השום טהורין" פי"ד ה"י, עמ' 612. בדרך כלל הטומאה נכנסת לחדר, להוציא מקרה מיוחד שבו הכלים מצויים מאחורי שכבת טיח, כמו שהסברנו לעיל במשנה א. רבי יהושע מטהר – לא ברור מה מטהר רבי יהושע, ומה עמדתו. אפשר שהוא מטהר רק אם הטומאה מתחת לזיז, ולדעתו אין היא נכנסת לבית אך יוצאת ממנה כך פירש הר"ש, וייתכן שלדעתו תמיד אין הטומאה עוברת מהזיז לחדר ולהפך. כאמור, רבי יהושע הוא הטוען שגגות במפלסים שונים אינם מצטרפים לאוהל אחד: "ורבי יהשע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אוהל עם אוהל" תוס', פי"ג הי"ב, עמ' 611. רבי אליעזר, לעומת זאת, חולק עליו בתוספתא שם, ושיטתו באה לידי ביטוי במשנתנו. אם כן, הזיז הוא אוהל בפני עצמו והחדר אוהל בפני עצמו. עורך המשנה השתמש במונח "מביא את הטומאה" וזו שיטת רבי אליעזר, וכאמור גם התנא הסתמי בתוספתא מסכים עמה.

6 לפי הסברנו המחלוקת על הבאת הטומאה חלה על כל המשניות לעיל, והיא עקרונית. ברם רוב המפרשים מסבים אותה רק על המקרה שבמשנה, בזיז ארוך שהוא שלוש אצבעות רמב"ם, רע"ב, אלבק, קהתי ועוד. לדעת רבי אליעזר הוא מביא טומאה, ולדעת רבי יהושע אין הוא רחב מספיק. לשיטתם, למשנתנו מסורת שונה מזו של התוספתא בדברי רבי יהושע. ברם עמדתו העקרונית של רבי יהושע מבוססת ומוכרת, והד לה גם במשנה לעיל פי"ב מ"ח, ופירושנו הממעט במחלוקות חדשות יש לו עדיפות מה. בין המפרשים הקדומים הילך בדרך זו בעל מלאכת שלמה, שכנראה הסתמך על הרא"ש וקישר את משנתנו למשנה בפרק יב, אבל הוא לא הכיר את התוספתא ונמנע מלהסיק מסקנה הלכתית גורפת שגגות במפלסים שונים אינם מצטרפים. ר"ש גם הוא קישר את משנתנו לפרק יב, אך הסביר שלדעת רבי יהושע אם הטומאה בבית מה שתחת הזיז טמא, משום שדרך הטומאה לצאת, אך אין דרכה להיכנס. פירושו הוא שילוב, בעייתי, של שתי דרכי הפירוש, ואנו הצענו את אשר הצענו.

7 לסיכום, הצעות פירוש המשנה הן:

8 א. מחלוקת מהו שיעור רוחב זיז ארוך שלוש אצבעות או פותח טפח.

9 ב. מחלוקת עקרונית האם זיז מצטרף לתקרת הבית לאוהל אחד צירוף גגות במפלסים שונים.

10 ג. מחלוקת עקרונית האם דרך טומאה להיכנס או רק לצאת. פרשנות זו היא תוספת לפרשנות הקודמת, כלומר שגגות מצטרפים רק להוצאת הטומאה.

11 וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה – הוא הדין בחצר מוקפת עמודים לעיל פ"ו מ"ב, זיז המצוי מחוץ לחצר מביא את הטומאה לחלקים המקורים בחצר. במקרה זה הזיז הכרכוב עשוי להיות בפנים החצר ולהצטרף לקורות לכרכוב שמעל העמודים. רמב"ם הסביר שהמשנה עוסקת בבית ובו טומאה, סביבו חצר עמודים והכרכוב שעל העמודים נוגע מבחוץ בקיר הבית. כרכוב כזה הוא זיז הסובב את הבית, ואם רוחבו יותר משלוש אצבעות חל עליו הדין במשנה. לאפשרות פרשנות רֵאלית נוספת ראו בפתח המשנה הבאה.